איפה אבא גר

מתמחה אחד סיפר לי שהילדה שלו שאלה את אשתו איפה אבא גר.

מתמחה שנייה סיפרה שהילדה ציירה בגן ציור ליום המשפחה, את אבא ואת הילדים. איפה אמא? שאלה הגננת והילדה ענתה, אמא בתורנות.

מתמחה שלישי אמר לי שהוא בא לקחת את הילד שלו מהגן והגננת התקשרה לאשתו לשאול אם זה בסדר שהילד ילך איתו כי היא לא מכירה אותו.

שנות ההתמחות של רופאים ורופאות מקבילות לשנים של הקמת משפחה בדרך כלל. כמו שתי רכבות מהירות שנוסעות במקביל אבל בניגוד לחוקי המתמטיקה, הן מתנגשות והמחיר כבד וכואב. ההורים הצעירים רוצים להיות מעורבים בחיי הילדים. מרבית הרופאות רוצות להניק ורוצות חופשת לידה ארוכה יותר מתקופת הזכאות לדמי לידה, 15 שבועות. גברים ונשים כאחד היום רוצים לגדל בעצמם את הילדים ולהיות נוכחים בחייהם. המושג של זמן איכות, שהומצא כדי להקל על רגשות האשם של הורים עסוקים, מזמן לא תקף. הילדים צריכים כמות של זמן, לא רק איכות.

גם כאשר מגיעים המתמחים והמתמחות הביתה, הם לא תמיד פנויים לילדים. הם אחרי תורנות או לפני פרזנטציה או לקראת בחינה. לפעמים הם מגיעים אחרי יום עבודה תובעני רגשית וקשה לשים את הכל בצד ולהתרכז בסיפור שהילד מספר מחוויות הגן. יש מחיר לבחירה להיות רופא או רופאה ושנות ההתמחות מעלות שאלות: האם המחיר שאני משלם/ת גבוה מדי? האם זה שווה את זה?

הרופאים המומחים הבכירים בונים את ההתמחויות היום. הגיע הזמן לשלב בהבניית תוכנית ההתמחות גם את הרכבת ההורית ולא להתעלם ממנה. הרכבת יצאה מהתחנה וכולנו רק רוצים לחזור הביתה בשלום, להצליח לראות סרט אחד שלם עם הילד או להגיע לעמוד האחרון של הספר בלי להירדם