שחיקה

אם מחר היה יוצא לשוק מכשיר אלקטרוני למדידת שחיקה, דומה למכשיר המודד לחץ דם או דופק, מה היה כתוב אצלכם בצג?


השחיקה של צוותים רפואיים וסיעודיים נובעת ממקורות שונים: עומס, אחריות, אלימות, צפיפות, חוסר זמן, דרישות מרובות, מטופלים ובני משפחה תובעניים, תקשורת עם קולגות, חשיפה לאבל, מצוקה ואובדן, מערכת נוקשה, תחושה של חוסר השפעה. לפעמים אין מספיק הערכה, משוב, פיתוח אישי ואפשרויות קידום. לארגוני הבריאות יש עבודה רבה בנושא זה, אך מה יכולים רופא/ה או אח/ות לעשות כשהם מרגישים שחוקים?

1. להיות מודעים. לא להתעלם מסימני השחיקה. שחיקה יכולה להתבטא בפחות אמפטיה, בתחושת כעס או אדישות, בעלייה בטעויות, בפחות רצון לתקשורת עם המטפלים ועם המטופלים ויכולה להוביל ליותר ימי מחלה ולתסמינים רפואיים שונים.

2. למצוא עם מי לדבר. אנשי הצוות צריכים למצוא בסביבה שלהם מישהו שאיתו הם יוכלו לחלוק את תחושות השחיקה: בן זוג, חבר, קולגה, מנהל, עו”ס או פסיכולוג. לפעמים נוח לדבר עם מישהו מתוך הארגון המכיר את המציאות ולפעמים דווקא מחפשים אדם אובייקטיבי שיכול להקשיב ולשקף ללא שיפוטיות.

3. לעשות. אם אנחנו עושים שוב ושוב את אותה פעולה, אין טעם לצפות לשינוי. תחושת שחיקה היא כמו משקולת שנצברת לאורך השנים, עד שכבר ממש כבד על הכתפיים ולכן ההליכה שפופה. רמת האנרגיה הנמוכה לפעמים לא מספיקה לנו כדי לתכנן את השינוי המתאים ולכן צריך עזרה ממישהו נוסף. אז אם כבד לכם על הכתפיים, פשוט תגידו.

 

 


שנה גודל פונט