טריגר

השבוע דיברתי עם רופא צעיר שסיפר לי שהוא אוהב לדבר עם מטופלים, להקשיב להם, יש לו סבלנות ואמפטיה והוא מצליח לקבל את שיתוף הפעולה שלהם בדרך כלל. אבל הוא לא מבין למה יש אנשים מסוימים שאיתם קשה לו לדבר, הוא לא מוצא את המילים המתאימות והפנייה שלהם אליו גורמת לו לקפוא ולהשתתק. הוא מרגיש שאין לו שום שליטה במצבים כאלו והתגובות שלו הן אוטומטיות.

השעה היתה שלוש וחצי ובארבע הוא היה חייב ללכת לעבוד במיון. אמרתי לו שיש שתי מילים שאני רוצה לדבר איתו עליהן עד השעה ארבע, טריגר ובחירה.

ביקשתי ממנו לספר לי על סיטואציה אחת כזו שבה הוא השתתק. הוא סיפר על מטופל שהגיע למיון ונאלץ לחכות לו כיוון שהיו מטופלים דחופים רבים. כשהמטופל נכנס אליו לחדר, הוא היה עצבני, כעס וצעק עליו. ביקשתי מהרופא לספר לי על עוד כמה מקרים ואחרי שהקשבתי לסיפורים, אמרתי שיש טריגר שמפעיל אותו אוטומטית. אלימות. הוא משתתק וקופא כשמישהו אלים כלפיו. זה קשור לאירועים שקרו בילדות שלך, שאלתי אותו למרות שכבר ידעתי את התשובה בעצמי.

אז את אומרת לי שהכל אוטומטי היום והדפוסים האלו שהתקבעו אצלי בילדות חזקים ממני, שאל הרופא הצעיר. אמרת שנדבר גם על בחירה.

המודעות שלך לטריגר שמפעיל אותך, עניתי לו, היא זו שתאפשר לך את הבחירה. אנחנו ביחד נלמד לזהות את הטריגר, לשים לב איך הגוף שלך מגיב לטריגר ולחשוב על אסטרטגיות תגובה שונות למצבים כאלו כדי שתהיה לך בחירה. ועכשיו קח איתך את הקפה ולך למיון, בזה אין לך בחירה.