מנהל המחלקה עצר אותי כשחלפתי על פניו במסדרון בית החולים.
אני חייב דחוף קפה איתך, הוא אמר. כמה זה עולה?
התעריף שאני גובה הוא אינדיבידואלי, עניתי. אני עושה ממוצע של השעון והנעליים.
המנהל הסתכל על שעון הספורט החדש שלו ועל הנעליים המצוחצחות. זה יצא לי יקר, הוא אמר בחיוך.
אין דבר כזה זול או יקר, אמרתי. יש מוצר או שירות שיש לו ערך עבורך. אם תקנה נעליים ב-500 שקל ולא תלך איתן בכלל ותקנה עוד זוג ב-1500 שקל ותלך איתן יום יום, אילו נעליים יותר יקרות?
בואי נקבע, הוא אמר והוציא את הטלפון לבדוק את מצב היומן. איפה המשרד שלך?
יש לי הרבה משרדים, אמרתי. לנדוור, גרג, ארקפה, ארומה.
מעולה. אני רץ לישיבת בוקר. חמש בארקפה?